<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שלישי סימן ס"ט</h1>
<h2>דף לא:</h2>
וכל ערל לא יאכל בו, פר"ש בפרש' בא אל פרעה [שמות י"ב], להביא את שמתו אחיו מחמת מילה ונכונו דבריו, דאמרי' בפ' מי שהיה טמא [פסחים צ"ו ע"א] ובפ' הערל [יבמות ע"א ע"א], [ואיצטריך למיכתב ערל] ואיצטריך למיכתב בן נכר, דאי כת' רחמנ' [ערל] משו' דמאיס, אבל בן נכר וכו' ואי כת' בן נכר, דמשו' דאין לבו לשמים, אבל ערל דלבו לשמים וכו' ואי בערל במרד הלא אין לבו לשמים. ואין להקשות על פרש"י, דאמרי' בנדרים [ל"א ע"ב] הנודר מן המולים אסור בערל שמתו אחיו מחמת מילה, דבנדר' הלך אחר לשון בני אדם [שם ל' ע"ב]. ולשון ספר יראי' [סימן נ"ז] שמעתי שרבותי' חולקין (עליו) בדבר יש אומ' ערל שמתו אחיו מחמת מילה הוי ערל ואסור בפסח, והיינו דתנן [יבמות ע' ע"א] הערל וכל הטמאים לא יאכלו תרומה, ותרומה מפסח ילפי', א"כ ערל דפסח כערל דתרומה ד(ה)תנן התם, ובגמ' אמרי' ערל לבו לשמים, ויש מפרשי' ערל במרד ומביאים ראייה מדאמ' רבא התם ערלות שלא בזמנ' לא מעכבה, היינו קודם שמיני, וטעמ' דכת' המול לכם כל זכר והאי לאו בר מילה הוא וערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי לאו בר מילה הוא. ורואה אני לשון ראשון, וראייה לדבר, דאמרי' בירושלמ' בפ"ר אליע' [שבת פי"ט ה"ה], שמואל אמ' אחזתו חמה נותנין לו ל' יום אותן ל' יום מהו לסוכו בשמן של תרומה, נשמענה מן הדא, הערל וכל הטמיאין לא יאכלו בתרומה, והאי ערל הוא, ר' אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא אין עורלה אלא מיום ח' ולהלן וז' ימים מותר לסוכו שמן של תרומה ותנינן כל ל' יום אסור לסוכו שמן של תרומ', למדנו שאין ללמד עורלת לאחר שמיני אע"פ שאינה במרד מעורלת דקודם יום שמיני. ועוד ראייה קצת, דתניא [יבמות ע"ב ע"א] טומטום אינו אוכל בתרומה טעמ' שמא ערל טמא הוא וזה אינו מחמ' מרד, ואין לומ' דחשבינן ליה מרד שהיה לו להקרע ולמול אם ימצא זכר.
אות בריתות, [לשון הפייט]. פי' מילה שנ' בה [בראשית י"ז] והיתה לאות ברית ביני וגו' חביבה בעיני הקב"ה שנכרתו עליה י"ג בריתות. בספר ה"ר משה בר' מימון [פ"ג מהלכ' מילה ה"ט], בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אע"פ שהיו בדרך וכל מצות התורה לא נכרתו עליהם אלא ג' בריתות בלבד, שנ' [דברים כ"ח] ואלה [דברי] הברית אשר צוה ה' את משה מלבד הברית אשר כרת אתם בְחרֵב, ושם הוא אומ' [שם כ"ט] אתם נצבים היום כולכם [לעברך] בברית ה' אלהיך, ועל המילה נכתבו י"ג בריתות עם אברהם אבינו, [בראשית י"ז] ואתנה בריתי ביני ובינך, אני הנה בריתי, והקימותי את בריתי (אתך) ביני ובינך לברית עולם, את בריתי תשמור, זאת בריתי, והיה לאות ברית, והית' לברית עולם, את בריתי הפר, והקימותי את בריתי אתו לברית עולם, את בריתי אקים את יצחק. ובריתי שנכרתו עליה י"ג בריתות, הקב"ה מתרצה לישר' בשלשה עשרה מידות ומכפר להם ועל כן בפסוק הוא רפוא' על המילה י"ג תיבות, וזהו שעשה ר' אמיתי (ור') [ב"ר] שפטיה ז"ל תמכתי יתידותי בשלש עשרה תיבות. וה"ר אלעז' ז"ל כת' (לפר) [לפי'] תקנו [י"ג] ברוך בברוך שאמר והיה העולם וי"ג ברוך אצל השם בתהילות וי"ג כבוד ה' בחומש הרי לכבוד ה' נגד י"ג אחד, ואחד ברוך שאמ' י"ג תיבות של ציוי לעובדו להקב"ה הן, הודו קראו הודיעו שירו, אלא (שילחוך) [התהללו] אין למנות, כי הוא התפעלו, דרש'ו בקש'ו לפ'ניו זכ'רו, זכרו לעולם בריתו אין למנות כי כבר נמנה שירו (התהללו) [אין] למנות כי נמנה, בשרו מיום, ספרו, הבו, רוממו, וי"ג גן בפרש' בראשית, וי"ג נהרי אפרסמון להתער מצות מילה ולומדי תורה. כתבתי כי כנגד י"ג בריתות שנכרתו על המילה תיקנו י"ג ברוך, כי ברוך כבוד ה' ממקומו [חביב] בעיני הקב"ה שיש בו תיבות כמו בהאדרת והאמונה ושני מלאכים עומדים אחד מימין הקב"ה (ויאמר חביב) [ואחד משמאלו, אחד] אומ' האדרת והאמונה ושיני אומ' ברוך שאמ' והיה עולם, למדנו שחביבה מילה שנכרתו (אחד משמאלו אחד) [עליה י"ג] בריתו[ת], שכנגדם תיקנו י"ג ברוך שאמ'. ויש מקומות שמביאים הנער לבית הכנסת אומרים עליה שלש עשרה [ברוך] הבא כי כנגד י"ג בריתות תיקנו י"ג ברוך והבא בגימ' ח', ברוך שנימול לח' ימים, (בקל) בקול רם ברוך שאמ' בבית הכנסת קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויהי אב לשמונה ואח (ט') [לז'] יש (לומ') מקומות טוב. אמ' ר' זעירא שיחתן של בני ארץ ישר' תורה היא שאומ' תהא אב לשמונה, בר' רב' ושוחר טוב, ור' שמו' בר' נחמ' ריב"ל אמ' זה אברהם שהוא אב לשמונה יצחק וישמעאל ויש עם (ר' יהוש' בן לוי) וגם לשמונה, פי' אפרים ומנשה כי בקרבנם [במדבר ז'] ביום השביעי הקריב נשיא אב לשבעה נשיא לבני מנשה וכת' [בראשית מ"ח] בך יברך את ישר' לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה (וכמו וביום השמיני הקריב בריתו), כי אברהם קיים כל המצות להקב"ה כעבד שמקיים דברי אדונו (אמר לעבדו זקן).
דם ברית את יום מנוחתו דוחה, [לשון הפייט]. פי' כאילו אמ' גדולה מילה שדוחה את השבת אע"פ ששקולה נגד כל המצות שכך אמרו רבות' כל המשמר את השבת זוכה לימות המשיח, דכת' [ישעיה נ"ו] אשרי אנוש יעשה זאת וגו' והביאותים אל הר קודשי. למה נסמכה פרשת משכן לעיניין שבת, לומ' לך כשם שהמשכן מכפר עונות כך שבת מכפר, במשכן מ' אדני כסף, בשבת מ' מלאכות חסר אחת, במשכן ארון ובשבת מנוחה, במשכן לוחת ובשבת זכור ושמור, במשכן כפורת ועליה כרובים, בשבת עשה ולא תעשה, במשכן פרוכת מכסה ובשבת בטילין ממלאכה, משכן ב' מזבחו', מזבח הזהב ומזבח הנחשת, ובשבת שני כבשי מוספין, במשכן מנורה ובשבת נר שבת, במשכן חצר חמשי' ובשבת אסור לטלטל בקרפף שהוא יותר מע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים כמו חמשים על חמשים אמה, במשכן שלש קורבנות, ובשבת שלש סעודות, במשכן ז' נרות, ובשבת ז' קורין בתורה, במשכן כיור וכנו, שהן לרחצה, ובשבת שיהא מוכן לה, ללמדך שהשבת שקולה נגד כל המצות, שנ' [נחמיה ט'] ותתן לעמך מצות ואת שבת קודשך הודעת להם, לכך נסמכה פ' שקלים ופרשת משכן לשבת.
<h2>דף לב.</h2>
ערלת בן איש, [לשון הפייט]. (מ"ש) משה, שנ' כי האיש משה עניו מאד [במדבר י"ב], פשה תפשה, כלומ' פשה פשתה. עברה קראתהו ואדון קשה, דרך הפייטים לעשות ש'ש' בפיוטים והטעם בסוף זולת אמונתך אמיתי רבה. ואדון קשה, זה אף, שהיה אדונו באות' השעה, דאמרי' בשילהי ד' נדרים דרש ר' יהוד' בר ביזנא בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שמרוהו אלא רגליו, שנ' [שמות ד'] ותקח צפרה צר, באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנ' [תהלים ל"ז] הרף מאף ועזוב חימה והרגו לחימה שנ' [ישעיה כ"ז] ו(ה)חימה אין לי, והכת' [דברים ט'] כי יגורתי מפני האף והחימה, תרי חימה הוו, ואיב' אימ' גונדא דחימה. ויבקש להרוג את משה, בשילהי ד' נדרים איכ' למאן דאמ' כי לא למשה רצה להרוג שטן אלא לתינוק, שנ' [שמות ד'] כי חתן דמים אתה לי, צא ולמד מן קרוי חתן, הוי אומ' זה תינוק.
<h2>דף לב:</h2>
אחרי בלותו ריבה האל מעדניו, ב'ר'ב'י'ם י'עשה צ'ח'וק לגדול כהניו, [לשון הפייט]. הוא אברהם דאמ' בבר' רב' (אברה') אברהם אבינו כהן גדול היה שנ' [תהלים ק"י] נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם מלכי צדק, ובשילהי ד' נדרי' אמר ר' זכרי' משום ר' ישמעאל בקש הקב"ה להוציא כהונה משם, דכת' [בראשית י"ד] הוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה הוציא מאברהם, שנ' [שם] ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ, אמ' לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו, מיד נתנה לאברהם שנ' [תהלים שם] נאם ה' לאדוני שב לימיני, ואומ' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דבורו של מלכי צדק והיינו דכת' והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן.
